יום שני, 3 במרץ 2014

The Front Bottoms

לא מעט נאמר על זה שההצלחה של פייבמנט נובעת מזה שהם לא כל כך ידעו מה הם עושים, וכמו שלימד אותנו שלומי זו הסיבה שהסולן שלהם עזב. הוא רצה להרגיש שהוא מנגן עם מישהו שהוא יודע מה עושה.
כשאני שומע את האלבום הראשון של The Front Bottoms אני לא יכול שלא לחשוב על האלבומים הראשונים של פיבמנט. אין קשר מוסיקלי ישיר, אולי טיפה בסגנון שירה. יש פה בעיקר אשליה אופטית. Brian Sella שר ומנגן ו Mathew Uychich המתופף נותנים באלבום את ההרגשה שהאלבום הוא JAM אחד ארוך ראשוני ומאולתר. בפועל הם נגנו ביחד מכיתה ו. זה היופי של האלבום.



אז הם חברים מאז שהם ילדים, בתיכון היה להם אומץ ללכת לתחרות כשרונות צעירים. אמא של בריאן החליטה לצ'פר אותם והשכירה להם לכמה שעות אולפן הקלטות. הם הקליטו ב-3 שעות 12 שירים. הם התחילו להופיע והוציאו לבד את האלבום הנ"ל.

הם הוציאו 4 אלבומים (2 לבד ו 2 מסודרים) ואני קופץ לאחרון. הוא שונה מהאחרים, השירים מרגישים פחות שנכתבו לפני שניה, יש יותר כלי נגינה, יותר דיסטורשין, ונראה שהם טיפה יותר רציניים. אם אפשר להגיד עליהם רציניים.
לדוגמא בראיונות (המשוגעים ברובם) קראתי כל פעם סיבה אחרת לשם האלבום, הם כותבים על סמים שאני בספק שהם השתמשו, בקיצור הם באים לעשות שמח ולהנות ואי אפשר לא להתחבר לזה. השיר הראשון באלבום הוא ממש קצר (ומזכיר את green day) אבל ממש טוב. מומלץ!!!




בשביל הפרוטוקול הנה האלבום השני



והשלישי



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה