יום שבת, 3 באוגוסט 2013

מוות לסמלת במחסן

עוד 3 ימים אנחנו עוברים דירה. הדבר הראשון שניגשתי לארוז היו הדיסקים.
ולא סתם לארוז. לארוז למחסן.
כמו שקראתי לא מעט מכתבי אהבה לתקליטים, עם הריח, והמחט. ככה אני מרגיש גם לדיסקים שלי, ולא רק בגלל החוברת והקונספט של אלבום כאלבום ולא כשיר בודד של mp3, אלה כי לכל דיסק היה סיפור.
נבירה במגירות של דיסק סנטר, הצעדה לאוזן השלישית כי רק שם יש איזה אלבום, איך פתאום בסופר זאוס כמעט כל הדיסקים הפכו ל-39 שקל, להקשיב לאלבום חדש עם אוזניות בחנות, פיקדילי פשטו את הרגל ומכרו דיסקים כמעט בחינם, סינגלים עם שירים "נדירים" ועוד ועוד זכרונות.
ויש דברים שפשוט לא שוכחים. כמו שכל אחד זוכר איפה הוא היה כשקרסו התאומים או כשרבין נרצח. כל אחד זוכר את האלבום הראשון שהוא קנה (וגם את האחרון)
האלבום הראשון שלי, היה הדיסק הראשון של פו פייטרז בימים הראשונים שהוא יצא:


השני? אני די בטוח ש washing machine  של sonic youth איך שהוא הגיע למדפים:



האחרון שקניתי בפורמט דיסק, דווקא ישראלי:




וזהו הבאים בתור היו אלבומים דיגיטלים.

2 הדיסקים הכי זולים שקניתי היו ב- 10 שקלים בפיקדלי, תמיד מצאתי שם מציאות:
democracy של killing joke הנה שיר מתוכו (לא מצאתי אותו שלם):

ואלבום של סדרני הדשא, ניתן להוריד אותו פה (ואני עוד שימתי עליו 10 שקלים):
http://psyhl.blogspot.co.il/2012/04/blog-post_20.html
או פשוט להקשיב לשיר שלהם שליווה אותי במהלך שירותי הצבאי, פה:


כשקניתי את porno for pyros אני זוכר שהמוכר נסה להגיד לי שזה דיסק קצת קשה לשמיעה. צחקתי עליו בקלילות כשהתחלתי לתת לו אלבומים באמת מוזרים שאני שומע:


ויש את הדיסקים שהתחלתי לקנות לטל, מוסיקה שהיא לגמרי לא הטעם שלי. אני לא יתחיל לפרט, אבל כשארזתי לה את הדיסקים נזכרתי בשיר אחד מדיסק של דני סנדרסון (קניתי לה את כל הדני סנדרסונים\כוורת האפשריים) שפעם שמעתי איזה 20 פעם רצוף:

אני זוכר שאמרתי לעצמי, הקול והמילים דני סנדרסון, אבל איזה מנגינה מדליקה.

ועוד
ועוד
סיפורים

מעניין מה יגידו הנכדים כשהם יפתחו את הארגז עם הדיסקים "מה זה השטויות האלה שסבא היה שומע? משוגע"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה